<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קל"ו</h1>
<h2>דף עו.</h2>
כתב החכם הכהן הגדול ר' (יהנותן) [יהונתן] בן דוד ז"ל. בהמה שנחתכו רגליה וכו' רגליה דהיינו רגלים האחרונים ובהם שייך כל אלו הג' טרפות לטרוף כל הבהמה. אחד שנחתך לגמרי והב' שנשבר העצם ויצא לחוץ. והג' צומת הגידים שנפסק או ניטול. אבל בידיה הראשונים לא שייך בהו שום טרפות לטרוף כל הבהמה אבל לטרוף אבר עצמו שייך ביה אחד מאלו והוא נשבר העצם ויצא לחוץ ואין בשר חופה רובו שכניטול דמי וזורקו לאשפה והבהמה מותרת. וג' עצמות יש בירך עליון הוא קולית שיש בה מוח והוא תחוב בכף הירך והוא נקרא אוש מדולא' בלעז. שני לו עצם אשקנקיל ובסוף האשקנקיל מלמטה הוא צומת הגידים בינו ובין העצם הג' הנקרא ארכובה הנמכרת עם ראש ובקולית עצמו לית דינא [ולית דיינא] אם נחתך באמצעיתו או נשברה ויצא לחוץ ואין הבשר חופה רובו דכל הבהמה מטרפא בכך. ובעצם הג' שהוא ארכובה הנמכרת עם הראש נמי לית דינא ולית דיינא שאין הבהמה מטרפת בעבורה בשום ענין שיארע לו נחתך לגמרי או נשבר ויצא לחוץ ואין הבשר חופה רובו אלא אותו אבר לבדו פסול והבהמה מותרת. ובעצם האמצעי שנקרא אשקנקיל יש בו מקום דמטרפה כל הבהמה בעבורה וזהו בסופו מלמטה שהוא מקום שמתחיל צומת הגידים עד מקום שמתפשטין ונבלעים בתוך בשר הירך. ובשאר מקום העצם בין שנחתך לגמרי בין שנשבר ויצא לחוץ ואין בשר חופה רובו לא מטרפא הבהמה בכך אלא אבר אסור ובהמה מותרת. וארכובה הנ(מ)כרת הנזכרת במשנה זו היא ראש הקולית הסמוך לעצם האמצעי הנקרא אשקנקיל ואותו מקום ניכר בגמל יותר מבהמה כשרה. ולפיכך נתנו חכמים סימן לגמל לארכובה דכנגדו בגמל ניכר והכי קאמר למטה מן הארכובה דהיינו ראש העצם האמצעי כשרה שהם ב' עצמות אם נחתך שם כשרה ואף על פי שצומת הגידים הוא נמשך עמהם כשרה שאם היה נפסק במקום צומת הגידים מיטרפא כל הבהמה כדקתני וכן שניטל צומת הגידים אבל אם נפסק למעלה מהן כשרה. והיינו דאמרינן בכל דוכתא אין אומרים בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן ולמעלה וחיתה למעלה מן הארכובה הנכרת בגמל דהיינו הקוליא טרפה כלה וכן שניטל צומת הגידים בעצם האמצעי מטרפא כל הבהמה משא"כ במה שנשאר מן העצם האמצעי ולא מטרפה כל הבהמה לא בחתיכתו ולא בשבירתו ויצא לחוץ. נשבר העצם ויצא לחוץ וכו' בכל ד' פרסות הבהמה והעוף ובכנפי העוף ובאגפיה נוהג דין זה שאם בשר חופה מותר גם האבר עצמו ואם לאו אבר אסור ובהמה ועוף מותר חוץ מן המקום הנזכר למעלה שמטרפה גם הבהמה בהם ע"כ כתב הכהן הגדול החכם רבי יהונתן ב"ר דוד ז"ל.
